לכבוד פסח החלטתי לפרסם לכם את הגרסה המשפחתית שלנו להגדת פסח. כקיבוצניקים ההגדה המסורתית היא לא חלק מהתרבות היהודית שלנו, ויש לנו היכרות מאוד מוגבלת איתה. בכלל, מבחינה אידאולוגית אנחנו מתנגדים לשימוש בשפה הארמית כשאפשר לחגוג בדיוק באותה מידה בעברית. ההגדה המסורתית הרי חוברה בזמן גלות בבל והמצווה העיקרית בפסח היא "והגדת לבנך", אין סיבה, כל עוד שומרים על עקרון זה, לא לערוך בה שיפוצים בהתאם לרוח ההווה. בנוסף, ישנם ערכים נוספים שחשובים לנו ואנחנו רוצים לשים עליהם דגש בחג הנפלא הזה, שחוגג בין השאר גם את העומר ואת האביב.
ההגדה שלפיה חוגגים אצלנו בקיבוץ היא ההגדה בהוצאת התנועה הקיבוצית, שאייר אותה חבר מהקיבוץ שלנו, שהיה אמן מאוד מוכשר שנפטר לפני כעשרים שנה - אברהם "טושק" אמרנט. ההגדה מקדמת ערכים קיבוציים וציוניים, שמה דגש על ההתחדשות העם היהודי במדינת ישראל, האביב, חקלאות, מצטטת את סיפור יציאת מצרים ישירות מהתנ"ך ומשלבת שירים מסורתיים וחדשים. אני מציינת את כל זה כי השתמשתי בחלקים מההגדה הזו ליצירת ההגדה שלנו.
הצורך בהגדה משלנו במשפחה עלה כשהחלטנו שאנחנו לא יכולים יותר להשתתף בסדר בחדר האוכל מכיוון שהוא פשוט לא מתאים לסבלנות של האחיינים ההיפראקטיביים והאנטי-חברתיים שלי. כלומר, יש אחד שיש לו קוצים בתחת, ואחד אחר שלא סובל אירועים עם הרבה אנשים. כך היה כשהם היו צעירים יותר. עדיין רצינו לצקת תוכן לחג, אבל בשל אותה היפראקטיביות וגילם ההולך ומצעיר של רוב המשתתפים בסדר (אחרי שגם אחות 2 התחילה משפחה משלה), היינו צריכים גרסה קצרה יותר ומלאה בשירים ועם דגש גדול יותר על הסיפור התנכ"י והרמות כוסית שרלוונטיות לנו.
יחד עם טקסטים מההגדה הקיבוצית שילבתי גם טקסטים מהגדה של קרובי משפחה שלנו, שחיברו טקסטים מאוד יפים ועדכניים לארבעת הכוסות.
את ההגדה ערכתי ב-Powerpoint והדפסתי בבית דפוס באוניברסיטה על נייר איכותי. כרכתי את ההעתקים בכריכת ספירלה.
טקסט מהתנ"ך (ספר שמות) וההגדה הקיבוצית שמציין את חילופי העונות. פסח הוא הרי גם "חג האביב".
השנה כשהתחלנו לשיר אחיין 8 נורא נבהל. בגיל שנתיים הוא לחלוטין לא ציפה שנשב כולנו למה שנראה לו ארוחה משפחתית טיפוסית ופתאום נפצח בשיר.
העתקתי את הטקסט למה נשתנה מאיזשהו קישור בגוגל, ולא שמתי לב שהטקסט הוא לא של הגרסה המקורית. כל שנה אנחנו נופלים בשיר הזה מחדש...
 |
| ציונות! |
 |
| ושוב - ציונות! |
שלא תדעו כמה זמן לקח לי לערוך את הדף הזה! זה היה סיוט עד שהכל הסתדר. הגרסה הזו של החד-גדיא לקוחה מילה במילה מההגדה הקיבוצית, וכל שנה ילדי בית-הספר ממחיזים אותו. הבנות רוצות להיות האש והמים כי זה תפקיד שבא עם מטפחות, והבנים רוצים להיות הכלב והמקל. אנחנו השארנו את השיר הזה לאחרי האוכל, שיהיה כוח.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה