למה אני לא מרוצה ממשחקי הכס, אבל בכל זאת אמשיך לצפות?

לא, זה לא בגלל שהרגו את נד סטארק, או את הבן של נד סטארק, או את האישה של נד סטארק, או את הכלה של נד סטארק וכו' וכו' - ההפתעות האלה דווקא שומרות את הסדרה הזו טרייה והן מסמנות עידן חדש בטלוויזיה בו אף-אחד אינו בטוח, לא הצופה, לא השחקנים ולא הסוכנים שלהם שנאלצים לחתום על חוזים קצרי טווח.

אז למה אני פולניה? התכנית הזו פשוט הבהירה לי משהו לגבי ז'אנר הפנטזיה באופן כללי, משהו שהציק לי כבר מאז הטרילוגיה הקולונועית של שר הטבעות - what is it all for? איפה הפואנטה? 


אני אחדד: ברוב הז'אנרים הספרותיים, הקולנועיים והטלוויזיוניים - דרמה, קומדיה, מדע-בדיוני - יש משמעות לדברים מעבר לאירועים במתרחשים על המסך. תמיד תוכל לקחת משהו איתך הביתה. תמצא דמות או נרטיב שיהדהדו לחייך שלך. איזושהי מטאפורה או בדיחה שמבקשת מאתנו לבחון את חיינו שלנו לפיה. נראה שבפנטזיה זה פשוט לא קיים, ואם כבר קיים אז בצורה מאוד פשטנית, ילדותית כמעט. 

קחו כדוגמא את שר הטבעות, סדרה שמעולם לא הצלחתי לקרוא: הקונפליקט המרכזי בשר הטבעות הוא בסופו של דבר בין הרוע המוחלט, החד-ממדי, והטוב שנאבק להיות יותר טוב ולא להתפתות לאותו רוע משחית. ברגע שהופכים את הרוע לדבר כל-כך פלקטי, ואת הגיבורים לגדולים מהחיים, איפה הרלוונטיות לימינו? מי אומר לעצמו, המאבק של פרודו מסמל את שלי בחיים האלה? זו 'הטבעת' שלי? זו 'אחוות הטבעת' שלי והנה הרוע שאני חייב להשמיד? 

דבר דומה קורה במשחקי הכס. למרות שהדמויות שם יותר מורכבות, אינן חד-ממדיות ועלולות למות בכל רגע, עדיין אני לא מוצאת את נקודות המפגש עם חיינו. אולי עם רגעים מסוימים בהיסטוריה, אבל בהחלט אי-אפשר להגיד שהנרטיב של דנריז טרגריין יש לו רלוונטיות ליומיום של מישהי מאיתנו. אלה סיפורים מעניינים, כתובים היטב, דמויות עגולות - אבל אין ביקורת חברתית, אין ניסיון להגיד משהו על החברה או התרבות של ימינו או לאן פנינו מועדות. 

 

דאנריז והדרקון - כי כולנו אמהות לדרקונים

דוגמא: בספר "שקיעה" מתארים אייזיק אסימוב ורוברט סילברברג עולם בו 3 השמשות לא שוקעות לעולם והיצורים האנושיים שחיים בו אינם יודעים מה זה חושך. למעשה, כאשר מופעל מתקן בפארק שעשועים שיוצר אפלה מוחלטת, חלק מהנוסעים בו מאבדים את שפיות דעתם. גיאולוגים על הכוכב הזה מגלים כי כל פרק זמן מסוים, של כ-25,000 שנה, עובר הכוכב תקופה של הרס נוראי שמותירה בין שכבות האדמה שכבה שחורה ודקה. מתברר כי כל 25,000 שנה לערך שוקעות השמשות והעולם המואר הזה שוקע בחשיכה שמעבירה את תושביו על דעתם והם קמים להשמיד את הציביליזציה שנבנתה עד אז. כאשר החשיכה יורדת והכוכבים יוצאים, יוצאים האנשים מדעתם וקמים לשרוף את בתיהם ועריהם כדי להחזיר את האור האבוד. 

כיצד כל זה רלוונטי אלינו ולמאה ה-20 שבה הספר נכתב? אסון הטבע שנופל על הכוכב כל כמה אלפי שנים וגורם להרס התרבות, נושא בחובו מסר אל האנושות השבעה והיהירה של היום. הספר מעורר מחשבה, אילו אסונות טבע אנחנו מכירים שהביאו לחורבנה של תרבות? הוריקן קתרינה, למשל, שהתרחש במדינה הגדולה והחזקה בעולם וגרם לה להתנהג כמו מדינת עולם שלישית; או חשכה מעשה ידי אדם - מלחמות העולם - שהשמידו תרבויות וגרמו לבני-אדם לאבד צלם אנוש. תדע כל תרבות כי דבר לא יצילה מהטבע - אם כוחות הטבע או טבע האדם. דברים גדולים קורים שהם מעבר לשליטתנו. המחזוריות שבה הדברים מתרחשים באותו כוכב אינה זרה לתיאוריות גאולוגיות בכוכב שלנו שטוענות למחזוריות דומה, שבה השמדת הדינוזאורים היא רק דוגמה אחת להשמדה המונית שמתרחשת כל כמה מיליוני שנים ומחריבה מערכות ביולוגיות שלמות כל פעם מחדש. האופן שבו התרבות השלווה של אותו כוכב דמיוני משמידה את עצמה, למרות המדע, למרות השפע, למרות הדמיון הגדול אלינו - היא ממש תסריט אימה.

ומשחקי הכס? איפה היא מהדהדת לדור המהפכות החברתיות, דור שמבקש לחזור לחברה הוגנת יותר, לסחר הוגן יותר, ללקיחת אחריות ציבורית? איפה במערכת הפוליטית המסועפת של שבע הממלכות או מעבר לים הצר אפשר למצוא דמיון למערכות הפוליטיות המוכרות לנו מהיום? המערכת הפוליטית בארה"ב, ארץ מוצאו של מחבר הסדרה, ג'ורג' מרטין, היא מערכת מסואבת, מושחתת, עייפה, מלאה בניגודי אינטרסים ובהשפעות הרסניות של בעלי-הון ותאגידי ענק על החקיקה הפדראלית כמו גם המקומית - מה הקשר בין כל אלה לממלכות שנשלטות ע"י לורדים ומשפחות אצילים הנאמנות להם? איפה המסר? הביקורת? נבואת החורבן? הדמות הנכלולית של ג'ופרי, את מי היא אמורה להזכיר לנו? את הבנים של סדאם?

                                      

 

בסוף נשארנו רק עם ציצים, חרבות ודרקונים... אה, וכמובן שטיריון לניסטר - הדמות הכי אנושית בסדרה בגילום מופלא ומרגש של פיטר דינקליג'. וזה מביא אותנו לסיבות שבגללן אמשיך לראות את הסדרה בדבקות. מלבד טיריון ישנם כמובן הסיפורים האפיים, האיומים, המרגשים והמפתיעים שהסדרה מספרת. אז אין קשר בינם לבינינו, לא נורא, לפחות יש קרבות אדירים, מלכים מטורפים וטוענים לכתר מטורפים לא פחות. יש סיפורי אהבה, זימה, ידידות, הקרבה ובגידה. וכמה דרקונים מדי פעם, שזה אף-פעם לא יכול להיות רע...

הנשים היחידות שלא חשפו חזה בסדרה הזו הן או קטינות או זקנות, go girl power! 

עוד קישור אחד לסיכום:

אתם מוזמנים להביע את דעתכם על הנאמר בהערות, אשמח לשמוע דעות של אנשים נוספים. ביום רביעי, 16.4.14, אני אבקר לראשונה בכנס "עולמות" עם האחיין שלי וגם אפרסם לכם פוסט סיכום בנושא. להתראות, ניצן.

עידכון בעקבות פרק 2 בעונה 4: THE KING IS DED! אז על מה בדיוק התלוננתי?