יום שבת, 11 בינואר 2014

משחקי הרעב - ביקורת, סקירה של הספרים והסרטים וקישורים

קצת רועד לי הפופיק מלפרסם את הפוסט הזה, כי אני לא תלמידת קולנוע ולא ספרות, ואני גם לא בת 16. אמנם אני אדם אינטליגנטי וביקורתי, ויש לי כמו לכל יהודי טוב, דעה על הכל, אבל יש לפעמים תחומים שעדיף להצניע בהם את דעתך, או יותר נכון, בורותך. עם זאת, לא התאפקתי עם הנושא הזה. ברשותכם אני לא מפרטת יותר מדי על העלילה והדמויות של כל ספר וסרט, ופשוט השארתי קישורים לויקיפדיה בכל מקום רלוונטי. 





לרוב אני לא קוראת ספרות נוער, לפחות לא מאז גיל 13, אבל אחרי שראיתי את הסרט הראשון בטרילוגיה (שעכשיו הפכה למרובעת, יש מילה לזה?), החלטתי ש- (א) אני רוצה לראות גם את הסרט השני; (ב) אני רוצה לקרוא את הספרים. אני לא מתכוונת להשוויץ או משהו, ואם נגיד את האמת כאדם בוגר זה פשוט לציין עובדה, אבל לקח לי כמה שעות לסיים כל ספר, כך שקראתי אותם בערך בשלושה ימים (ותודה לה' שהשאילה לי אותם). 


הספר הראשון               הספר השני                           הספר השלישי

הספרים מאוד קריאים, זורמים, מלאי אקשן ודקים יחסית לספרות הנוער החדשה. הכתיבה עצמה אמנם לא מביישת את המחברת אבל בהחלט יש בה מקום לשיפור. לדעתי היה מקום לפתח הרבה יותר את הדמויות והעולם בו הן חיות. בעיקר בספר השלישי הייתה תחושה של קצרנות לטובת עלילה, ואולי גם לטובת דד-ליין, וחסרה לי הרחבה על הבחירות של הדמויות, הרגשות שלהן והסברים נוספים על הסביבה שלהן. 





אפשר לזקוף זאת לזכות הבחירה של המחברת, סוזן קולינס, לספר את הסיפור רק מתוך עיניה של קאטניס אוורדין, נערה צעירה ולא סופר מילולית או חברותית. מהבחינה הזו הכתיבה מאוד נאמנה לדרך כתיבה של נערה שמתייחסת לדברים רבים בעולמה כמובנים מאליהם, או מצד שני לא ברורים לה מבחינה רגשית, ולכן היא לא מרחיבה עליהם את הדיבור. אבל, ספרות היא לא החיים האמיתיים, וכל יוצר יכול ומבצע את הבחירות שלו. מי מביניכם שקראת את "המאהב" של א.ב. יהושע יכול להבין כיצד אפשר לשקף את קולו של הנוער ועדיין להוסיף עומק, רגש ועולם ומלואו לעולמם הצר והאגוצנטרי. 




אני לחלוטין מבינה את ההחלטה לפצל את הסרט השלישי לשני חלקים ולדעתי זו לא רק החלטה כלכלית צינית והוליוודית. יש הרבה מאוד עלילה בספר השלישי, בהחלט כזו שיכולה להחזיק שני סרטים של כמעט שעתיים. הספר השלישי הוא האלים ביותר מבין השלושה, או פשוט האלימות בו מתפרשת על פני עולם גדול ופוליטי הרבה יותר. הפוליטקאים בעולם זה משחקים בציניות ובאכזריות באנשים הפשוטים, מניעים אותם כמו חיילים במשחק שחמט לטובתם, בעוד אלה האחרונים נאבקים לשמר את האנושיות שלהם ואת הקרובים להם בטוחים וחופשיים.



כמובן שאין פה חידוש, אבל הצורה בה הספר מביא לנו את הדברים רלוונטית מאוד לדור שלנו ולזה שאחרינו - הכל לעיני המצלמות, לפחות כביכול; הכל מבוים, מתוסרט או נצפה מבעד לעיני העדשה. מעשיה של קאטניס נמדדים ברובם בהאם זה היה שוט טוב, או ציטוט ראוי (סאונד בייט) ע"י המבוגרים המקיפים אותה.


ברוכים הבאים לבית האח הגדול  - סיזר פליקרמן (סטנלי טוצ'י) 
וקאטניס (ג'ניפר לורנס)
תיאור המרד, מלחמת האזרחים, שבספר השלישי לא חוסך דבר מהזוועות שמתרחשות במלחמות אמיתיות, גם אם נעשה בהן שימוש במוטציות והולגרמות: אנשים חפים מפשע מתים ברחובות, כולל ילדים לצד הוריהם; רעב בכל מקום; בתי-חולים אזרחיים מופגזים ללא רחמים; סרטוני תעמולה מופצים ע"י כל אחד מהצדדים; אנשים עוברים עינויים, לעתים רק בשביל לענות בכך אנשים אחרים (פיטה מעונה כדי לפגוע בקאטניס). הספר מציג בפני קהל היעד שלו, הנוער, את כל האמת הנוראה שמתרחשת גם היום בעולמנו. לי, זה היה קצת יותר מדי.




קאטניס ופרימרוז 
(ווילו שילדס. פרימרוז = רקפת, בעברית)
ציינתי את זכות הבחירה של הכותבת, וכאן אני חייבת להתייחס לסיום של הטרילוגיה הספרותית (זהירות, ספוילר) - למה לעזאזל היא בחרה להרוג את אחותה של קאטניס, פרים, אחרי שההחלטה של קאטניס להגן על אחותה היא שהתחילה את כל הסיפור? זו הייתה שיא האכזריות מכל הבחינות. המוות הזו הדגיש אמנם את האכזריות של מנהיגת מחוז 13, את הברוטליות של המלחמה, אבל השאיר אותי פעורת פה כקוראת. נכון, אין מנצחים במלחמות, אבל קאטניס יצאה למשחקי הרעב מראש בשביל להציל את אחותה ממוות ודאי, מה שאומר שבסופו של דבר היא נכשלה והקפיטול, ניצח. יש לי השגות לגבי זה.




אנובריה והניבים (מטה גולדינג)
בנוסף, פיטה קצת הולך לאיבוד לקראת סוף הספר באופן לא ברור. פתאום קאטניס נוטשת אותו ברחובות הקפיטול, היא לא רואה או פוגשת אותו במשך כמה חודשים, ורק לקראת הסוף הוא צץ בכמה משפטים. בחירה משונה עבור הדמות שבסוף זוכה בלב הגיבורה. הייתי מצפה להסבר קצת יותר רחב עליו ועל הבחירות שהוא עשה לקראת הסוף. זה מציג את קאטניס כמאוד מרוכזת בעצמה, והלם קרב זה לא תירוץ. כמו כן, למה דווקא להשאיר בחיים את אנובריה? והמוות של פיניק גם היה נדמה כנובע מכתיבה לא יותר מדי מחושבת, כאילו נעשה כלאחר יד. זה קרה כל-כך מהר ובאופן כל-כך לא צפוי. לא נראה לי שהבחירות האלה הוצדקו מבחינה ספרותית בספר. אולי אתם הרגשתם אחרת? מצאתם רמזים מטרימים לכל זה?

בסופו של דבר, מדובר בסיפור מצוין, אבל בכתיבה שלוקה בחסר. עולם שבו משתמשים פוליטקאים בציניות במדיום הטלוויזיוני כדי להשליט פחד ואימה דרך תוכנית מציאות, בה בני-נוער צריכים להרוג זה את זה כדי לנצח, ובעצם - לשרוד. 'הישרדות' בעולם פוסט-אפוקליפטי, רודני וציני. יש כאן בהחלט את החומרים שמהם עשויה ספרות מדע-בדיונית איקונית, אבל חסרה כאן כתיבה איכותית באמת שתרומם אותו לרמתם של ספרים כמו '1984' של אורוול. 



ועכשיו הסרטים: הסרט הראשון, לדעת רוב המעריצים, וגם לדעתי, פספס. ראיתי אותו לפני שקראתי את הספרים, והוא השאיר אותי קצת מבולבלת, במיוחד לגבי דמותו של פיטה. בספר פיטה מוצג כנער ממוצע, טוב לב, אמיץ בסך-הכל, גם אם נטול כישורי ההישרדות של קאטניס. הוא חברותי מאוד, בניגוד לגיבורה, "עובר מסך" נהדר, ומתנהג בטבעיות ובהומור לעיני המצלמות. הוא משלים את קאטניס, ואפילו מציל אותה מהבחינה הזו, בגלל כישוריה החברתיים הלקויים. 


המשולש הרומנטי - גייל (ליאם המסוורת'), פיטה (ג'וש האטצ'רסון) וקאטניס.
בסרט, לעומת זאת, הדמות לא נכתבה או הוצגה כראוי. השגיאה הכי גדולה מבחינתי הייתה הבחירה לשנות את סיפור "הלחם". בספר מספרת קאטניס איך יום אחד בתקופה שהיא, אחותה ואמה רעבו בעקבות מות אבי המשפחה, היא מצאה עצמה תשושה בגשם מול המאפייה של משפחתו של פיטה. פיטה ראה אותה שוכבת שם, ואחרי כמה דקות הוא יצא למרפסת, אוחז כמה כיכרות שרופים ועל פניו חבורות שברור היה שהעניקה לו אמו, שיצאה אחריו כועסת. הוא החל לזרוק את הכיכרות לחזירים, וברגע שאמו לא הסתכלה העניק כמה מהן לקאטניס שמיהרה לקחת אותן הביתה. המעשה של פיטה העניק לה כוח, ויום למחרת גם את הרעיון לצאת ולצוד עבור המשפחה ביער.


פיטה והלחם - ועוד לא דיברנו על הבחירה
לקרוא לבן האופה 'פיתה'
הסיפור הזה הוא קריטי להבנת דמותו של פיטה, ובסרט החליטו לשנות אותו מסיבה מאוד לא ברורה. בסרט פיטה מתנצל בפני קאטניס, בעוד זו מנסה להציל אותו ממוות מפציעה, שהוא זרק לה את הלחם בגשם ולא ניגש אליה. לא ברור בכלל שהוא שרף את הכיכרות בכוונה ואפילו ספג בשביל זה מכות. הוא פשוט משליך לעברה את הלחם לבוץ וסופג צעקות. החלטה תסריטאית שגויה, שהורידה אותו עוד יותר לעומת קאטניס, דווקא במקום שהוא היה יכול להיות מובן כגיבור טוב לב שראוי לה. 

כשיצאתי מהסרט וניתחתי לעצמי את הדמות הזו, הייתי חייבת לשאול אם הולכים להרוג אותו. הוא היה נראה קצת מיותר שם, או פשוט דמות הידיד טוב הלב שימות כדי לשבור לקהל את הלב. אבל זה לא הסתדר לי, כי ברור היה שקאטניס כבר לא יכולה לחזור לגייל, הוא כבר לא היה רלוונטי עבורה. עולמה השתנה והתהפך ועכשיו פיטה הבין אותה בצורה שגייל כבר לעולם לא יוכל. בספר גם ברורה יותר העזרה שהוא מסוגל להעניק לה (שקצת מתחרבשת בספר השלישי). ישנם כמה רמזים לכך בסרט, כמו היד שהוא מושיט לה בעת תהלוכת הכרכרות כדי שהיא תראה יותר אנושית ופחות קרה, או העובדה שההתוודות שלו על אהבתו לקאטניס מוצגת כדבר שנעשה לטובתה, כדי לגרום להראות "נחשקת" בעיני הציבור, אבל הנקודה הזו לא מושחזת שם מספיק. 


הקאסט מגיב לדיוקנאות של הדמויות מהסרט השני



וודי הארלסון כהיימטיץ' במרכז,
ג'וש האטצ'רסון כפיטה מימין
והיהודי הכי מגניב בארה"ב משמאל
עם זאת, השיחוק הגדול של הסרטים הוא היימטיץ'. וודי הארלסון פשוט עושה ממנו מטעמים. פה נעשו בחירות נכונות ומדויקות. חבל לי שהקטינו את חלקן של דמויות משנה כמו הצוות של קאטניס או העבדים האילמים שמשרתים את הקפיטול. דמויות אלה יחסרו לנו בסרטים השלישי והרביעי, ומסקרן אותי אילו תחליפים ימצאו להם, אם בכלל. 

מעניינת העובדה שבספר אין כמעט תיאורים של הקפיטול מבחינה אדירכלית או של הטכנולוגיה העומדת לרשות תושביו; השליטה בזירה של מנהל המשחקים כמעט ולא זוכה להתייחסות בספר, אולי בכלל לא (סנקה קריין, כדמות, מוזכר גם רק בדרך אגב בספר השני ובכלל לא בספר הראשון, ולעומת זאת ניתנת לו במה רחבה מאוד בסרט הראשון בהחלטה נבונה שעוזרת לצופה להבין טוב יותר את ההתנהלות בזירה), ואילו בסרט הראשון והשני נטלו לעצמם היוצרים חירויות רבות בתחומים אלה ועיצבו עולם עתידני אמנם, אך כזה שבהחלט מתכתב עם עולמנו. בספרים, שכפי שהבנתם עד כה, מקמצים בתיאורים, ישנם יחסית פרטים רבים על האופנה בקפיטול, ושם בהחלט התפרעו בסרט ולטובה. אפשר בהחלט לראות בכל התלבושות הצבעוניות והמוגזמות סאטירה על תרבות הטרנדים של היום. 

                                       

על הדמות של מנהל המשחקים - סנקה קריין

הסרט השני היה הצלחה גדולה בקופות בארה"ב ובהחלט מהווה קפיצת מדרגה לזיכיון. הבמאי הוחלף ועולם משחקי הרעב התרחב ונפתח הרבה יותר בפני הצופה והדמויות הראשיות, קאטניס ופיטה, שיוצאים ל"טיול" (סיבוב הופעות) בין המחוזות לאחר הזכייה שלהם. הסרט עשוי היטב, אין רגע דל, הכל זורם, מצבן הרגשי של הדמויות ברור והזירה החדשה בה מתרחשים המשחקים מרהיבה ומאיימת. הציניות של עולם המשחקים הזה, מדיניות הרעבת המחוזות ו"הלחם והשעשועים" לתושבי הקפיטול מובנית ובאה לידי ביטוי באופן יותר ברור כאן. קאטניס ופיטה מגלים שישנם מחוזות שמצב יותר גרוע משלהם, ושהאכזריות של הקפיטול יכולה בהחלט להתגבר אם הם יאיימו על שליטתה האבסולוטית בהמונים. 



הסרט הזה בהחלט השאיר אותי עם טעם לעוד. דמויות המשנה החדשות לוהקו לדעתי היטב: 
ג'פרי רייט כביטי


סאם קלאפין כפיניק
ג'נה מלאון כג'והאנה



















במיוחד אדירה ג'נה מלאון כג'והאנה מלאת הזעם. סצנת ההתפשטות במעלית פשוט מעולה. ג'והאנה, הזוכה ממחוז 7 של חוטבי העצים, היא דמות משנה שאמנם מספקת אתנחתות קומיות לא רעות, אבל גם רגעים שוברי לב במיוחד. למשל, הסצנה שבה היא צועקת ומקללת את הנשיא סנואו בזירה, ורגע אחרי זה מתוודה שהוא לא יכול לפגוע בה, כי כבר לא נשאר לה מישהו שהיא אוהבת. אני אוהבת את השחקנית הזו עוד מהסרט ג'יזס - אני בהריון, וכג'והאנה אני אוהבת אותה אפילו יותר. יהיה מאוד מעניין לעקוב אחרי הסיפור שלה גם בסרטים הבאים. 

את ההשראה לפוסט הזה קיבלתי מגרייס רנדולף, שאחראית לערוץ היוטיוב Beyond The Trailer, שאני מאוד אוהבת. כתבתי לה 'שאלת צופה' (כל יום היא עונה על שאלה) והיא בחרה בי!!! את הצרחות שלי אפשר היה לשמוע בכל השכונה. כמובן שהיא חשבה שאני בחור, אבל לא נורא. העיקר שהיא התייחסה והרגשתי כמו מעריצה מתעלפת יום שלם. אני מסכימה עם כל מילה שלה, דרך אגב.



תגובה 1:

  1. Free Slots - Slots Online | LuckyClub Live Casino
    Lucky Club Online Casino List luckyclub - Games - Live Casinos. Lucky Club Casino has over 3,000 of the latest & most popular slot games!

    השבמחק