העוגיות האלה מתאימות גם לטבעונים, אם הבנתי נכון את כללי האכילה שלהם...
"עוגיות זהבה" מכונות ככה במשפחתנו מכיוון שזה המקור שלהם - אישה ושמה זהבה. באחת מהפעמים שאבי ז"ל חזר מהמילואים, הוא הביא איתו כמה עוגיות תמרים פריכות והכריז בפני אמא שלי - "כאלה, כאלה אני אוהב ואני רוצה שתכיני." מתברר שאחד מחבריו לפלוגה/אוגדה/מחנה, מה שזה לא יהיה, הצטייד בעוגיות של אשתו מהבית, וזה כנראה מה שהחבר'ה עשו כל היום, ישבו וכרסמו "עוגיות זהבה".
מאז המתכון הזה הספיק לככב בגני הילדים שבהם אמא שלי עבדה כמטפלת וגם על שולחן החג שלנו. אני הכנתי אותו פעם ראשונה למסיבת סוכות של כמה משפחות ישראליות כשעבדתי באנגליה בתור או.פר. קיבלתי כל-כך הרבה מחמאות שלא ידעתי מאיפה להסמיק קודם. אתמול גם הכנתי אותם עם הילדים של אחות 2 - בת שבע, בן ארבע ובן שנה ו-9 חודשים. כולם נהנו מאוד, התלכלכו רק בקמח ויצאו מרוצים. אני אוכלת את עצמי שלא צילמתי לכם. במיוחד את הקטנצ'יק, יכול היה לצאת סרטון פצצה. לא נורא, אספר לכם אח"כ חוויות.
הבצק של העוגיות האלה הוא הבצק הכי קל, נוח ונעים שיצא לי לעבוד איתו - קל כי מכינים אותו בדיוק ב-5 דקות; נוח כי הוא רך וגמיש ומאוד מתאים להכנה עם ילדים, והוא אינו דורש קירור; נעים כי הוא לא נדבק ולא נקרע. אה, ולא נשכח - טעים!!!
את המתכון אפשר להכין גם בכמות של קילו קמח, שמספיקה לגן שלם או מסיבה, וגם של חצי קילו שתספיק לכל המשפחה:
מרכיבים לבצק: או:
קילו קמח חצי קילו קמח
2 אפיונים 1 אפיון
400 גר' מרגרינה מרוככת לאפייה 200 גר' מרגרינה מרוככת לאפייה
מים לפי הצורך מים לפי הצורך
טיפה שמן לגמישות טיפה שמן לגמישות
מרכיבים למילוי (אפשר גם ממרח תמרים במקום)*:
חצי קילו תמרים מגולענים
קצת שמן (בערך כפית או שתיים)
2 כפיות קינמון
* אני ממליצה להכין את אותה כמות מילוי לשני המתכונים, מניסיוני זה מספיק באופן פלאי לשניהם. לשיקולכם.
אופן ההכנה:
1. מערבבים ולשים את כל המרכיבים של הבצק ביחד, עדיף בידיים. מוסיפים כל פעם קצת מים עד שזה מתאחד לבצק אחד. שופכים טיפה שמן לגמישות ולשים שוב.
2. ממרח - לשים את הכל ביד לממרח, זה בסדר אם התמרים נשארים קצת תמרים ולא הופכים לעיסה, זה מוסיף יופי לעוגיות.
3. מחלקים את הבצק לחלקים ועכשיו אפשר להתחיל לשחק:
אופציה א' - מרדדים את הבצק על משטח מקומח. מניחים עליו כמה חתיכות תמרים ומרדדים אותן לתוך הבצק עד לעובי בצק של כחצי סנטימטר. קורצים עוגיות עם כוס ומניחים בתבנית עם נייר אפייה.
אופציה ב' - מרדדים את הבצק למלבן. חותכים אותו למשולשים. מניחים בתוך כל משולש חתיכה מהתמרים ומגלגלים לרוגעלך.
אופציה ג' - מרדדים למלבן. מורחים עליו ממרח תמרים, מגלגלים לרולדה וחותכים עוגיות .
את כל אחת מהאפשרויות האלה אופים בתנור 180 מעלות בערך 12-15 שעה, עד שהצד התחתון של העוגייה מזהיב. מוציאים, מצננים ומגישים.
אני לא מחכה עם העוגיות האלה לשיפוט המשפחה, אני כבר יודעת שהן יוצאות נפלא וגם הקטנים אוהבים אותן.
חוויות מההכנה עם האחיינים:
אחיינית 4, בת שבע - בקלי קלות רידדה את הבצק, הוסיפה תמרים בעצמה וקרצה ללא קושי את העוגיות. יצאה מאוד מרוצה.
אחיין 6, בן 4.5 - היה צריך עזרה עם הבצק ועם התמרים (הוא לא כל-כך אוהב להתלכלך). רידד נפלא וללא קושי, קרץ בעצמו עוגיות. הודיע שזה מאוד מעייף אבל לא רצה להפסיק.
אחיין 8, בן שנה ו-9 - אחרי שמילאנו שתי תבניות והגדולים הלכו לנוח, הכריז הקטנצ'יק שגם הוא רוצה. טיפס על השרפרף, התחיל לאכול את הבצק ולא נרגע עד שנעמדתי מאחוריו והתחלנו לעבוד. רידדנו ביחד את הבצק, אני אוחזת במערוך והוא מניח עליו ידיים ומתמוגג מאושר. אני הנחתי את התמרים על הבצק ושוב הוא עזר לי לרדד, כולו צחקוקים ומלמולים. החזקתי את היד שלו על הכוס, אליה הוא פנה בקריאות "מים, מים", וקרצנו ביחד עוגיות תוך הנעות הישבן ימינה ושמאלה. הוא בעצמו חילץ כל עוגייה מהכוס, ואחרי שמילאנו שתי תבניות כבר ידע לענות על השאלה "ומה יצא?" ב-עו-גי-יה!.
עכשיו נכון, הילדים של אחות 2 בורכו מוטורית, אבל לדעתי ומניסיונה של אמי גם הילד הכי פלגמט יצא מיקי שמו בעזרת המתכון הזה, וכל מבוגר מינימום פייר הרמה. לא ניסיתי אותו אף פעם עם מילויים אחרים, אבל אני לא רואה סיבה למה לא. אשמח אם תספרו לי על החוויות שלכם איתו. חג אסיף שמח!
"עוגיות זהבה" מכונות ככה במשפחתנו מכיוון שזה המקור שלהם - אישה ושמה זהבה. באחת מהפעמים שאבי ז"ל חזר מהמילואים, הוא הביא איתו כמה עוגיות תמרים פריכות והכריז בפני אמא שלי - "כאלה, כאלה אני אוהב ואני רוצה שתכיני." מתברר שאחד מחבריו לפלוגה/אוגדה/מחנה, מה שזה לא יהיה, הצטייד בעוגיות של אשתו מהבית, וזה כנראה מה שהחבר'ה עשו כל היום, ישבו וכרסמו "עוגיות זהבה".
מאז המתכון הזה הספיק לככב בגני הילדים שבהם אמא שלי עבדה כמטפלת וגם על שולחן החג שלנו. אני הכנתי אותו פעם ראשונה למסיבת סוכות של כמה משפחות ישראליות כשעבדתי באנגליה בתור או.פר. קיבלתי כל-כך הרבה מחמאות שלא ידעתי מאיפה להסמיק קודם. אתמול גם הכנתי אותם עם הילדים של אחות 2 - בת שבע, בן ארבע ובן שנה ו-9 חודשים. כולם נהנו מאוד, התלכלכו רק בקמח ויצאו מרוצים. אני אוכלת את עצמי שלא צילמתי לכם. במיוחד את הקטנצ'יק, יכול היה לצאת סרטון פצצה. לא נורא, אספר לכם אח"כ חוויות.
הבצק של העוגיות האלה הוא הבצק הכי קל, נוח ונעים שיצא לי לעבוד איתו - קל כי מכינים אותו בדיוק ב-5 דקות; נוח כי הוא רך וגמיש ומאוד מתאים להכנה עם ילדים, והוא אינו דורש קירור; נעים כי הוא לא נדבק ולא נקרע. אה, ולא נשכח - טעים!!!
את המתכון אפשר להכין גם בכמות של קילו קמח, שמספיקה לגן שלם או מסיבה, וגם של חצי קילו שתספיק לכל המשפחה:
מרכיבים לבצק: או:
קילו קמח חצי קילו קמח
2 אפיונים 1 אפיון
400 גר' מרגרינה מרוככת לאפייה 200 גר' מרגרינה מרוככת לאפייה
מים לפי הצורך מים לפי הצורך
טיפה שמן לגמישות טיפה שמן לגמישות
מרכיבים למילוי (אפשר גם ממרח תמרים במקום)*:
חצי קילו תמרים מגולענים
קצת שמן (בערך כפית או שתיים)
2 כפיות קינמון
* אני ממליצה להכין את אותה כמות מילוי לשני המתכונים, מניסיוני זה מספיק באופן פלאי לשניהם. לשיקולכם.
אופן ההכנה:
1. מערבבים ולשים את כל המרכיבים של הבצק ביחד, עדיף בידיים. מוסיפים כל פעם קצת מים עד שזה מתאחד לבצק אחד. שופכים טיפה שמן לגמישות ולשים שוב.
2. ממרח - לשים את הכל ביד לממרח, זה בסדר אם התמרים נשארים קצת תמרים ולא הופכים לעיסה, זה מוסיף יופי לעוגיות.
3. מחלקים את הבצק לחלקים ועכשיו אפשר להתחיל לשחק:
אופציה א' - מרדדים את הבצק על משטח מקומח. מניחים עליו כמה חתיכות תמרים ומרדדים אותן לתוך הבצק עד לעובי בצק של כחצי סנטימטר. קורצים עוגיות עם כוס ומניחים בתבנית עם נייר אפייה.
 |
| אופציה א' שהוכנה עם האחיינים |
אופציה ב' - מרדדים את הבצק למלבן. חותכים אותו למשולשים. מניחים בתוך כל משולש חתיכה מהתמרים ומגלגלים לרוגעלך.
אופציה ג' - מרדדים למלבן. מורחים עליו ממרח תמרים, מגלגלים לרולדה וחותכים עוגיות .
 |
| איזה מלבן מושלם יצא לי! AS IF!!! למה הסכין הזה לדעתכם אם לא כדי לחתוך את הפאשלות? |
 |
| הא-יא! |
 |
| 25 עוגיות אופציה ג' עומדות על מגש ומחכות להיכנס לתנור. יצאו לי 2 מגשים כאלה מכמות של חצי קילו קמח. |
את כל אחת מהאפשרויות האלה אופים בתנור 180 מעלות בערך 12-15 שעה, עד שהצד התחתון של העוגייה מזהיב. מוציאים, מצננים ומגישים.
אני לא מחכה עם העוגיות האלה לשיפוט המשפחה, אני כבר יודעת שהן יוצאות נפלא וגם הקטנים אוהבים אותן.
חוויות מההכנה עם האחיינים:
אחיינית 4, בת שבע - בקלי קלות רידדה את הבצק, הוסיפה תמרים בעצמה וקרצה ללא קושי את העוגיות. יצאה מאוד מרוצה.
אחיין 6, בן 4.5 - היה צריך עזרה עם הבצק ועם התמרים (הוא לא כל-כך אוהב להתלכלך). רידד נפלא וללא קושי, קרץ בעצמו עוגיות. הודיע שזה מאוד מעייף אבל לא רצה להפסיק.
אחיין 8, בן שנה ו-9 - אחרי שמילאנו שתי תבניות והגדולים הלכו לנוח, הכריז הקטנצ'יק שגם הוא רוצה. טיפס על השרפרף, התחיל לאכול את הבצק ולא נרגע עד שנעמדתי מאחוריו והתחלנו לעבוד. רידדנו ביחד את הבצק, אני אוחזת במערוך והוא מניח עליו ידיים ומתמוגג מאושר. אני הנחתי את התמרים על הבצק ושוב הוא עזר לי לרדד, כולו צחקוקים ומלמולים. החזקתי את היד שלו על הכוס, אליה הוא פנה בקריאות "מים, מים", וקרצנו ביחד עוגיות תוך הנעות הישבן ימינה ושמאלה. הוא בעצמו חילץ כל עוגייה מהכוס, ואחרי שמילאנו שתי תבניות כבר ידע לענות על השאלה "ומה יצא?" ב-עו-גי-יה!.
עכשיו נכון, הילדים של אחות 2 בורכו מוטורית, אבל לדעתי ומניסיונה של אמי גם הילד הכי פלגמט יצא מיקי שמו בעזרת המתכון הזה, וכל מבוגר מינימום פייר הרמה. לא ניסיתי אותו אף פעם עם מילויים אחרים, אבל אני לא רואה סיבה למה לא. אשמח אם תספרו לי על החוויות שלכם איתו. חג אסיף שמח!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה